בנק לאומי לישראל בעמ נ' דירן להשקעות ומימון בע"מ ואח'

החלטה

עניינה של ההחלטה הינו בקשת הנתבעים למחיקת כותרת התביעה (שהוגשה בסדר דין מקוצר). הנתבעת 1 נתבעת מכח היותה בעלת החשבון, והנתבעים 2 – 3 (להלן: "הערבים/הנתבעים") נתבעים מכח ערבותם לחוב הנתבעת 1.

לטענת הנתבעים יש למחוק הכותרת מהטעמים הבאים:

מסמכי פתיחת החשבון מתייחסים לחשבון בסניף "דפנה" בעוד החוב נשוא התובענה מתייחס לחשבון בסניף "פנקס".

אין מסמך ערבות הקושר את הערבים לחוב בסניף "פנקס" וכל שהוצג הינו מסמך בהתייחס לחשבון בסניף "דפנה".

דף החשבון שהוצג אינו חתום או מאושר ע"י מוציאו, נעדר תצהיר ואינו עומד בדרישות פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") בעניין "רשומה מוסדית".

לא ברור כיצד נקבע שיעור הריבית, וכל התביעה נסמכת על אישור סתמי של מי מטעם התובע.

נוכח האמור, ובהיעדר ראיה בכתב לכל פרטי התביעה, התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

לטענת התובע:

טענות בדבר מסמכי פתיחת החשבון הינן טענות עובדתיות ויש להעלותן במסגרת בקשת רשות להתגונן.

לגופם של דברים – מדובר באותו חשבון אשר נפתח תחילה בסניף "דפנה" ובשלב מסוים הועבר לסניף "פנקס" תוך שינוי מספרו.

לפיכך גם הערבות הינה אותה ערבות, מה גם שכתב הערבות אינו מוגבל לחשבון מסוים ומהווה ערבות לחובות הנתבעת 1.

דפי החשבון שהוצגו מהווים ראשית ראיה בכתב בהתאם להלכה הנהוגה. הטענה בדבר "רשומה מוסדית" מקומה בדיון המשפטי עצמו לאחר שתינתן הרשות להתגונן.

שיעור הריבית ואופן הוכחתו נקבע בהסכם שבין הצדדים ובכתב הערבות.

לפיכך, יש לדחות הבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכתב התביעה, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להדחות.

בידוע - כשרות ההליך תבחן לפי כתב התביעה ונספחיו בלבד. מעיון במסמכים עולה כי:

נספח 2 לתביעה מלמד כי החשבון נפתח תחילה בסניף "דפנה" ועבר לסניף "פנקס" תוך שינוי מספרו.

סעיף 22 להסכם שבין הצדדים (נספח 1 לכתב התביעה) מלמד כי התובע רשאי לבצע שינויים טכניים בחשבון.

סעיף 14 להסכם (נספח 1 הנ"ל) וסעיף 18(ב) לכתב הערבות (נספח 5 לכתב התביעה) מלמדים כי אישור התובע בכתב בדבר שיעורי הריבית ישמשו כהוכחה לכאורה.